הפעולה הראשונה היא סקירה מלאה של החלקים השונים של מפרקי הכתף. תיעוד של ממצאים בכתף. מבוצע ניקיון של רקמת דלקת. רקמה זו היא לרוב אדמדמה וסבוכה, ומעידה על רמת הדלקת בכתף. באמצעות מכשירים מיוחדים מתבצע לרוב שיוף של זיזי עצם למשל הזיז בתחתית האקרומיון אשר ננעץ לתוך הגיד ויכול לקרוע אותו. מיקום נוסף בו מתבצע שיוף עצם הוא במפרק הקטן בין עצם הבריח לאקרומיון (נקרא מפרק אקרומיוקלביקולרי). מתבצעת הערכה של מצב הגידים בכתף והיערכות לקראת תיקון אפשרי של קרע. מתבצע תהליך הנקרא “הָ֫טְרָייה” (מלשון טָרִי) של שולי הגיד שנקרע ושל מקום ההצמדה שלו בעצם בראש הזרוע. מוחדרים עוגנים מיוחדים או תעלות שדרכן מעבירים תפרים דרך העצם ואז התפרים מועברים דרך הגיד, ומהדקים אותו אל העצם.
ההוריות העיקריות הן קרע בגיד או תסמונת צביטה עיקשת אשר נכשלו בטיפול שמרני, או חולשה משמעותית בכתף אצל מטופלים פעילים עקב הקרע (נזכור שיש גורמים חיצוניים לכתף העלולים לגרום לחולשה כגון בעיה צווארית שאינם אינדיקציה לניתוח כתף). במרבית המקרים הניתוח אינו חובה אלא נועד לשיפור איכות החיים, על ידי ניקוי הדלקת, שיוף העצם, תיקון הקרע ותהליך שיקומי (פיסיותרפיה) לאחר הניתוח, מושגת תוצאה משביעת רצון של שיפור בתנועה, שיפור בכוח, הפחתה בכאב ושיפור תפקודי של הכתף. אם חל ניוון של שרירי השרוול המסובב הכתף לא תחזור להיות חזקה כמקודם אך צפוי שיפור תפקודי.סיכויי ההחלמה תלויים בגורמים רבים, בעיקרם: תיאום ציפיות לנוכח גודל הקרע ואיכות הרקמה; טכניקה ניתוחית טובה; איכות התיקון שהושגה בניתוח; רמת הניוון של השרירים שגידיהם היו קרועים; נטייה של המפרק לקישיון וצלקות פנימיות; שיתוף פעולה עם פרוטוקול השיקום ופיסיותרפיה לפני ואחרי הניתוח.
כבכל ניתוח קיימים סיכונים, אם כי נדירים. כדי לקבל הסבר מלא לגבי סיכוני ההרדמה יש לבקש הסבר מפורט מהרופא המרדים בבדיקת טרום הניתוח. הסיכונים הניתוחיים הם: פגיעה אפשרית בעצב או כלי דם; שבר; זיהום; כאב או תסמונת כאב; קישיון המפרק; כשל של התפרים או העוגנים; צורך בניתוח חוזר.
