העצבים (הפריפריים) הם סיבים דקים יחסית וארוכים המתארכים ממפגשם עם עצבי חוט השדרה ועד לקצות האיברים, למשל עד קצות האצבעות. העצבים הללו עוברים בדרכם דרך מספר תחנות, שבהן לפעמים נוצר עיבוד חלקי של האות החשמלי הזורם דרכם. האות הזה זורם מהמרכז (מהמוח) אל השרירים בעצבים מוטוריים (תנועה), ובכיוון הפוך מהאיברים אל המוח כשמדובר בעצב תחושתי.
העצב האולנרי:עצב העובר בחלקו הפנימי של המרפק, מהלכו הברור מסתיים לרוב בשתי האצבעות הקטנות – הזרת והקמיצה.
העצב המדיאני:אשר מהלכו בקדמת המרפק, ובסופו נכנס אל כף היד דרך התעלה הקרפלית, מייצר פעולה מוטורית של מספר שרירים באמה ובכף היד שברובם קשורים בכיפוף האצבעות, ומבחינה תחושתית מעביר תחושה של האגודל, האצבע המורה והאמה.
העצב הרדיאלי: מתחלק לשני ענפים ממש בגובה המרפק, ומהלכם בצידו החיצוני. עצב אחד, הענף העמוק, משתתף בעיצבוב פעולות מוטוריות (תנועתיות) הקשורות בשרירים המיישרים את האצבעות, והענף השטחי אשר תפקידו תחושתי בעיקרו, אשר משדר תחושה מגב האגודל.
העצב רגיש ללחץ, מתיחה, הרעלה, חסר תזונתי. אם נוצר לחץ מכאני תופעות כמו נימול, רדימות, חולשה וסוגים שונים של כאב עשויים להופיע. סימנים לא נעימים אלו יכולים להיות חולפים, או הולכים ומתגברים לפי אופי הלחץ.
זיז עצם, רקמת חיבור, שריר מקוצר, צלקת, כלי דם תפוח (אנאוריזמה), גידול, זיהום…
החל מנקודת היציאה שלו מעמוד השדרה, ובכל אחת מהתחנות שבהן הוא עובר.
סוג הפגיעה הנפוץ באחד מעצבים אלו עשוי לנבוע מלחץ ישיר או עקיף, או מטראומה.
