אם מדובר בטיפול ניתוחי (ואם לאו) הרי שתפקידו רק להחזיר למקומם את חלקי השבר על מנת שיידמו למבנה האנטומי המקורי.
אצל מבוגרים בדרך כלל זמן החיבור הראשוני הוא כ-6 שבועות. אצל ילדים פחות מכך, תלוי בגיל.
לאחר שהשבר מתחיל להתחבר, ולעיתים קרובות גם קודם לכן מתחיל תהליך של שיקום. התהליך ארוך ונועד לשקם את התנועה, התפקוד ולהפחית כאב. בדרך לוקח מספר חודשים שבהם יש צורך לבצע פיסיותרפיה או ריפוי בעיסוק. כחלק מהטיפול השיקומי מתרכזים בשיקום הפגיעה ברקמות הרכות שנפגעו סביב השבר, קל וחומר אם בוצע שחזור ניתוחי, שכן גם הניתוח עצמו פוגע ברקמות הרכות ולהיווצרות צלקות פנימיות וחיצוניות.
משמעות הצלקת הפנימית מבחינת הגוף היא לתקן באמצעות טלאי קרע או חתך ברקמה. בזמן היווצרות הצלקת יש לה נטייה להידבק לכל סביבותיה, מה שנקרא “הידבקויות” ובשפה המקצועית “אדהזיות”. לאנשים מסוימים יש נטייה יותר מלאחרים לפתח הידבקויות אלו.
לכן חשוב ביותר במהלך השיקום לבצע את התנועות והטווחים אותן מלמדים אנשי השיקום לעשות, כמובן בתיאום עם המנתח.
באתר shoulderdoc.co.il צירפתי פרוטוקולי שיקום המיועדים לצוות המטפל שהם פרוטוקולים כלליים אך מכווינים.
פרוטוקול שיקום לאחר ניתוחי כתף
שלב ראשון – כאב. אין מגבלה מכנית, אבל קשה וכואב להניע. לפעמים עדיין אין אבחון של הכתף הקפואה כי המצב דומה למצבי דלקת אחרים.
שלב שני – הדלקת ממשיכה וגם הופכת את הרקמות לצלקתיות – גם כואב וגם טווח תקוע. תנועות הכתף מוגבלות מכנית בגלל הצלקת.
שלב שלישי – שלב החלמה איטית והדרגתית – הפחתת הכאבים, חזרה הדרגתית של טווחי התנועה בכתף.
טווח של מספר חודשים -> שנתיים (או יותר אצל סכרתיים)
אפשר לסבול את הכאב והמגבלה ולמשוך את הזמן… עד שמשתפרים
מניפולציה תחת הרדמה, שחרור קפסולרי (ארתרוסקופיה), ומייד לאחר הפעולה הניתוחית פיסיותרפיה אינטנסיבית במיידי!!
הניתוח נועד לקצר את זמן ההמתנה להחלמה, לתת מסגרת זמן נשלטת (בסביבות 3 חודשים בממוצע). תוצאות בספרות הצלחה טובה (80-90%) ובדרך כלל תוך מספר שבועות עד 3 חודשים הטבה משמעותית וחזרה לשגרה. הצלחה פחות טובה אצל סכרתיים.
סיכונים אפשריים (עד 1%): שבר, זיהום, פגיעה בעצב או כלי דם, כישלון הפעולה, קישיון חוזר, כאב, צורך בניתוח חוזר.
במהלך הניתוח בהרדמה כללית ברוב המקרים וכן בתוספת של הרדמה אזורית של הכתף ולאחר חיטוי כנדרש, מתבצע חתך ברום הכתף או בקדמתה, דרכו מתבצעת גישה (דיסקציה) אל תוך מפרק הכתף. מרכיבי דלקת נשטפים ומנוקים, הידבקויות רקמתיות משוחררות, וכשהכל מוכן מתבצע חיתוך של העצם והרכבת מרכיבי המשתל. כמובן שהכל צריך להיות מתוכנן מראש ומוכן. לכך מתכוננים באמצעות בדיקות וצילומים שונים לפני הניתוח. בסיום הניתוח החתך נתפר, ולאחר בדיקה שהטווחים בכתף משביעי רצון הכתף מקובעת במתלה.
סיכויים: לרוב נהוג לומר שהצלחת הניתוח בכלים שעומדים לרשותנו כיום היא בין 80%-90%.קיים סטטיסטית 1% של סיכון, לרבות: זיהום, פריקה או שבר במהלך אולאחר הניתוח, פגיעה בעצב או כלי דם, שינוי צורה, צלקת, כאב שנשאר גם לאחר הניתוח, קישיון ואובדן טווח תנועה בכתף או פשוט אי שביעות רצון. חשוב לציין: אמנם ניתוח החלפת כתף הוא ניתוח גדול יחסית, אבל התוצאות בדרך כלל טובות. במקרים שצוינו למרות שאין חובה לעבור את הניתוח, באינדיקציות הנכונות הניתוח מועיל מאוד.
לשאלות נוספות ניתן לפנות אלי בדף צור קש ר
הפעולה הראשונה היא סקירה מלאה של החלקים השונים של מפרקי הכתף. תיעוד של ממצאים בכתף. מבוצע ניקיון של רקמת דלקת. רקמה זו היא לרוב אדמדמה וסבוכה, ומעידה על רמת הדלקת בכתף. באמצעות מכשירים מיוחדים מתבצע לרוב שיוף של זיזי עצם למשל הזיז בתחתית האקרומיון אשר ננעץ לתוך הגיד ויכול לקרוע אותו. מיקום נוסף בו מתבצע שיוף עצם הוא במפרק הקטן בין עצם הבריח לאקרומיון (נקרא מפרק אקרומיוקלביקולרי). מתבצעת הערכה של מצב הגידים בכתף והיערכות לקראת תיקון אפשרי של קרע. מתבצע תהליך הנקרא “הָ֫טְרָייה” (מלשון טָרִי) של שולי הגיד שנקרע ושל מקום ההצמדה שלו בעצם בראש הזרוע. מוחדרים עוגנים מיוחדים או תעלות שדרכן מעבירים תפרים דרך העצם ואז התפרים מועברים דרך הגיד, ומהדקים אותו אל העצם.
ההוריות העיקריות הן קרע בגיד או תסמונת צביטה עיקשת אשר נכשלו בטיפול שמרני, או חולשה משמעותית בכתף אצל מטופלים פעילים עקב הקרע (נזכור שיש גורמים חיצוניים לכתף העלולים לגרום לחולשה כגון בעיה צווארית שאינם אינדיקציה לניתוח כתף). במרבית המקרים הניתוח אינו חובה אלא נועד לשיפור איכות החיים, על ידי ניקוי הדלקת, שיוף העצם, תיקון הקרע ותהליך שיקומי (פיסיותרפיה) לאחר הניתוח, מושגת תוצאה משביעת רצון של שיפור בתנועה, שיפור בכוח, הפחתה בכאב ושיפור תפקודי של הכתף. אם חל ניוון של שרירי השרוול המסובב הכתף לא תחזור להיות חזקה כמקודם אך צפוי שיפור תפקודי.סיכויי ההחלמה תלויים בגורמים רבים, בעיקרם: תיאום ציפיות לנוכח גודל הקרע ואיכות הרקמה; טכניקה ניתוחית טובה; איכות התיקון שהושגה בניתוח; רמת הניוון של השרירים שגידיהם היו קרועים; נטייה של המפרק לקישיון וצלקות פנימיות; שיתוף פעולה עם פרוטוקול השיקום ופיסיותרפיה לפני ואחרי הניתוח.
כבכל ניתוח קיימים סיכונים, אם כי נדירים. כדי לקבל הסבר מלא לגבי סיכוני ההרדמה יש לבקש הסבר מפורט מהרופא המרדים בבדיקת טרום הניתוח. הסיכונים הניתוחיים הם: פגיעה אפשרית בעצב או כלי דם; שבר; זיהום; כאב או תסמונת כאב; קישיון המפרק; כשל של התפרים או העוגנים; צורך בניתוח חוזר.